מי מפחד לגדול?

גם אני מפחדת לגדול.

חשבתי שאני לא שם כבר,

אבל זה תפס אותי בהפתעה.

מאז ההחלטה לעשות הפסקה,

ולצאת ל״פנסיה״,

כל צורת העבודה שלי השתנתה.

החלטתי להתמקד רק בדבר אחד,

שכרגע זה ההרשמה ל״מעגל מלכות״

שנפתח מחדש בקרוב,

וגם שם לעשות את זה באופן מאוד רגוע,

עם הרבה אוויר לנשימה, ופוקוס.

זה שונה מכל מה שעשיתי אי פעם,

אחרי שתמיד הייתי עושה 20 דברים במקביל.

למרות הנינוחות,

ואולי בזכותה, התפנו לי רגעים להתבוננות,

ואחרי שראיתי לייב באתגר של טוני רובינס,

פתאום תפסתי את הפחד בזנב,

וראיתי שיש לי מחשבה כזאת:

״את לא באמת תצליחי להתמודד עם התוצאות של הגדילה שלך״

אותו הקול שמנסה לשמור עלי,

שאשאר קטנה,

שלא אגזים.

אני מכירה אותו היטב מהלקוחות שלי...

זה אחד הפחדים ב״לגדול״

בלממש את החלומות

בלהיחשף

פחד שלא מדברים עליו הרבה, אבל עולה שוב ושוב בפגישות עם אנשים שאני מלווה, וגם אצלי כמובן - הוא הפחד מהכוח שמגיע עם הגדילה - It's so powerful

פחד מגדילה עולה בעיקר אצל מנחים ומובילי דעת קהל

בזמן שהוא לקראת פריצת דרך, ובטח כשעושים פרוייקט הדסטארט או השקה של משהו חדש.

יחד עם הכוח - הפחד מהאחריות שבאה איתו, קבלת החלטות משמעותיות, השפעה על אנשים… באופן אישי כאישה, יחד עם להיות חזקה לפעמים הגיע חשש שגברים ירגשו מאויימים ויתרחקו מנוכחותי (מה שהסתבר כברכה, כי אלו שהתקרבו היו אמיצי לב, ועוצמתיים בפני עצמם) פחד מלהיות מוקד להשלכה פשוט מעצם הסמכות שמוצמדת בתודעה לבעלי השפעה, אבדן האנונימיות, התרחקות של חברים שעלולים להפסיק להרגיש הזדהות, כי הבעיות המשותפות מפסיקות להיות רלוונטיות, כמו גם המטרות, האתגרים ואפילו הערכים.

הפחד המוכר כל כך מדחיה, לחוות חוסר שייכות.

בעצם זה גם אומר לאבד את הזהות של להיות ״קטנים״ ומה, עכשיו אסור להיות חלש? לטעות? להיכשל? (כמובן שמותר…) מה שמוסיף מתח, חרדת ביצוע, ואת ידידתינו - חובת ההוכחה הידועה לשמצה העניין הוא שעל כל בחירה, גם הצעדים שלא נבחרים ולא נעשים - יש מחיר.

לבחור לא לגדול (למרות שזה הכיוון הטבעי), לא לממש באמת את מה שברור בלב כנכון - זה מחיר כואב.

גם על זה יש תשלום ואגרה וריבית. לפעמים זה בא לידי ביטוי בדיכאון, בתחושת החמצה, פספוס.

תחושת חוסר ערך וויתור על החיים. ציניות, מרירות ותקיעות.

בעיני הכאב הגדול ביותר הוא אבדן האמונה, וקבלת אמונה חדשה: ״בשבילי זה לא אפשרי״

העניין הוא שהקול הפנימי של הלב, לרוב לא מניח כל כך בקלות, ואז נוצר קונפליקט מתסכל, ועם כמה שזה כואב - זה סימן טוב - לניצוץ חיים.

ההכרה הכנה בשלב שבו באמת נמצאים, בראיית התמונה הגדולה, בהכרת הפחד שמתחת להתנגדות, עושה הרבה סדר ומאפשרת בחירה ואומץ לב.

זה אחד הדברים שאני אוהבת במה שאני עושה בשנים האחרונות עם אנשים - לראות את זה קורה, את הניצוץ נדלק בעיניים. הדרך מתגלה, והלב מתחיל לזרוח. אשמח לשמוע איך היה לך לקרוא את זה, מה מזה משמעותי או נוגע במשהו שעובר עליך. כאן בתגובה או במייל :)

נ.ב אם את אישה אמיצה, מובילה, מנחה, יזמת, מזמינה אותך להגביר את החלקים האמיצים שלך, ולמנף את כל מה שכבר יש לך, בסביבה של נשים משפיעות:

בקרוב מתחיל ״מעגל מלכות״ חצי שנה של תהליך עוצמתי, שבו אנחנו הולכות ביחד למרות הפחד, ומחזקות אחת את השניה בתהליך הצמיחה. אם זאת את, בואי לראות.