August 14, 2019

Please reload

פוסטים אחרונים

אז איך הכל התחיל? הסיפור שמאחורי הציור השיתופי

August 1, 2019

1/3
Please reload

פוסטים נבחרים

יש דבר כזה לדעת לצייר?

 

כשנכנסים לגן ושואלים את הילדים: "מי יודע לצייר?" כולם מרימים את היד, או פשוט צועקים "אני!". מה איתנו המבוגרים? איך הייתם עונים אם היו שואלים אתכם: "את/ה יודע/ת לצייר?"

 

כשרוצים להתחיל לצייר, הרבה פעמים שואלים "איך לצייר?/איך מציירים את זה?".

האם כשנדע לצייר עץ או בית, נדע לצייר? מה זה אומר "לדעת לצייר" או "ללמוד לצייר"?

שנדע להעתיק נכון? שזה ייראה אמיתי? או אולי יש כאן משהו עמוק יותר שאנחנו עשויים לגלות בעזרת שאלות מהותיות שיצופו בהכוונה המתאימה שמאפשרת לצייר באמת.

 

מה זה לצייר "באמת"? אנשים בארועים שאני מגיעה לצייר בהם ציור שיתופי, או עובדים ומנהלים בכירים שאני פוגשת במסגרת סדנאות גיבוש צוות, אומרים: "אני לא יודע לצייר"!

אז אני מספרת איך אני מגדירה ציור ברמה הבסיסית ביותר: לוקחים משהו שאפשר להחזיק ביד, או את היד עצמה, ומורחים איתה משהו על דף או על מצע אחר. זה ציור. קווים עם מקל על החול? גם זה סוג של ציור ואפילו טכניקה מיוחדת של ציור שאפשר לקרוא לה חריטה. אז למה בכלל לומדים לצייר?

 

עם השנים התפישה שלנו מקבלת באופן טבעי צורה יותר ויותר סגורה וברורה, כחלק מההתאמה שלנו לעולם, לחברה ולזהות עצמית יציבה דיה על מנת להתפתח כבוגרים. אלא אם אנחנו באופן מכוון מפתחים את התחום היצירתי (ביצירה או בחשיבה יצירתית), לרוב יתקבע אצלנו מסלול שלפיו אנחנו פשוט צועדים כמעט בלי לראות אפשרויות נוספות ופתרונות שונים לכל בעיה. גם ציור, יתפש בעינינו בדרך כלל כמשהו שצריך לעשות כך ולא אחרת. הדרך הזאת בדיוק היא זו שתמנע מאיתנו לצייר באמת.

 

עבורי, ציור בא מצורך לחקור ולגלות ולהגמיש את האפשרויות. ההתבוננות מעיניים מציירות מתעלה על אשליית המציאות ומאפשרת ליצור אשליה חדשה וכך ללמוד על המציאות ועל הקשר שלנו איתה. יש אינספור דרכים לצייר ולמרות שיש דרכים מקובלות יותר לכל סוג של ציור, יש אפס מגבלות. בסדנאות ציור שיתופי לצוותים, אחד הדגשים המשמעותיים הוא גמישות והתמודדות עם שינויים. התפיסה שבה בציור הכל אפשרי, מתרחבת גם לתחומים נוספים, והחשיבה מחוץ לקופסא מתחילה להיות המציאות. יותר מזה - במקרה הטוב, אנחנו מגלים שאין קופסא ומתחילים לגדול באמת.

 

אז מה לגבי כשרון? יש דבר כזה? לזרוק את כל לימודי האמנות והטכניקות לפח? כמובן שלא. פשוט להבין שציור הוא כלי ויש דרכים רבות להשתמש בו בהתאם למה שאנחנו רוצים לפתח. הציור מאפשר לנו לפתח כושר תפיסתי לגמישות ולהטמיע הרגלים של פיתוח חשיבה יצירתית באופן מהנה ומרענן. בגלל היותו חווייתי, ההטמעה של ההרגלים בתודעה שלנו היא הרבה אפקטיבית ומשמעותית לתהליך קבלת ההחלטות ולהתמודדות היומיומית עם העולם.

 

מה השאלה העמוקה יותר שיש מעבר ל"איך מציירים את זה?"

מבחינתי זו השאלה המתאימה, אבל בהבנה אחרת של המילים שלה. זה לא איך מציירים כלב כך שייראה כמו כלב, אלא איך מציירים אותו כך שיבטא את מה שחשוב לי כרגע. האם אני רוצה שהציור יבטא רגש? או שהוא יהיה אינפורמטיבי? מה מטרת הציור? אני מציירת כדי שזה יצליח או כדי ללמוד איך נראה כלב, ואז מעצם ההתבוננות אני לומדת על המבנה שלו והטקסטורה שלו? האם חשוב לי להעביר מסר למישהו בציור הזה? איזה מסר? איך המסר יועבר בצורה תקשורתית אפקטיבית ומדוייקת?

 

השאלות חשובות מהתשובות.

אז בפעם הבאה שאתם רק חושבים על ציור,  או אפילו רוצים להתחיל לצייר,

לפני שאתם מסיקים מסקנה כלשהי שתסגור את האפשרויות - נסו קודם כל לשאול.

 

אהבתם את הפוסט? יש לכם הערה או מחשבה שתרצו לשתף? מוזמנים להשאיר תגובה כאן למטה.

 

הנה וידאו שמעביר בעיני תחושה מדוייקת של "איך" אפשר להתבונן בדרך אחרת מהרגיל, כי התבוננות היא חלק מאד משמעותי בציור, בתפיסה ובתקשורת.

אולי החלק החשוב ביותר. 

 

Alice Boman - Be Mine

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter