August 14, 2019

Please reload

פוסטים אחרונים

אז איך הכל התחיל? הסיפור שמאחורי הציור השיתופי

August 1, 2019

1/3
Please reload

פוסטים נבחרים

אז איך הכל התחיל? הסיפור שמאחורי הציור השיתופי

אז איך הכל התחיל? 

הסיפור שלא כולם מכירים על ציור שיתופי

ובקשה לעזרה שלכם בסופו.

מזמינה אתכם לצלול איתי ברטרוספקטיבה ולראות את התמונה הגדולה ביחד.

 

לפני כמה שנים,

אני אמא צעירה

ל - 2 ילדות קטנות,

אחת מהן תינוקת

השניה בת שנתיים וחצי.

 

 

 

כשיצאתי מבצלאל מיד ילדתי את בתי הבכורה נוגה, בשנת 2010. ציור תמיד היה הצד החזק שלי, ואהבתי ללמד, כך שלמרות האמהות הטוטאלית השארתי זמן מוגדר ליצירה. לימדתי באותה תקופה קורס ציור למבוגרים פעם בשבוע בדרך מיוחדת משלי. עודדתי את התלמידים לאומץ לב יצירתי, וביחד גילינו עולמות חדשים, כשאני מזכירה לתלמידים שוב ושוב לראות בעזרת הציור מעבר לאשליית המציאות, דרך ההתבוננות סקרנית.

 

למעלה - צילום מ: 2012, למטה - צילום מ: 2019 

 צילום: נופר אבן אור

 

כשניבי (הקטנה) נולדה ב2012, יצאתי להפסקה מללמד, אבל המשכתי לצייר בלילות, ורחשי יצירה המשיכו לנוע בי, ולפני גיל שנה של ניבי כבר התחלתי ניסיונות של ציור שיתופי עם נוגה, שהיתה אז בת שנתיים וחצי.

אל תתלהבו מדי, זה לא היה כזה פסטורלי, בשבילי זה היה ניסיון אחרון להישאר שפויה בלי שנ״צ :) 

 

 

 

האמת, שהציור השיתופי הראשון התרחש דווקא לפניכן!

כשנוגה היתה עוד בת פחות משנה, במנשא... בשנת 2011.

השתתפתי בפרוייקט של האגודה למלחמה בסרטן, לקראת 50 שנה להיווסדה + מבצע הקש בדלת. 

התבקשנו ליצור ציור/עיצוב על דלתות מוקטנות. סטודנטים ואמנים בשיתוף סלבריטאים. בסוף הפרוייקט הוצגה תערוכה, הדלתות המצוירות הועמדו למכירה והכסף עבר לתרומה לאגודה למלחמה בסרטן. 

 

את הדלת שלי ושל השחקן יפתח קליין יצרנו בציור שיתופי,

בהשראת ציור מעגלי (פשוט מלא עיגולים ודוגמאות אבסטרקטיות מרתקות),

יחד עם תפילת השלווה שהכנסנו כטקסט בתוך הציור. בהתחלה הוא הופתע מזה שאני מזמינה אותו ממש לצייר איתי פיזית, כמו הרבה מהאנשים שנרתעים מממש לצייר כי חוששים, אבל בשבילי זה היה חשוב, ושמחתי ממש כשראיתי איך המכחול ביד שלו מתחיל להרגיש יותר ויותר נוח ומאפשר לו להתבטא וליהנות מעצמו.

 

 

כשציירתי עם נוגה בסטודיו, כשנה וחצי לאחר הפרוייקט של הציור השיתופי הראשון, זה פתח פירצה מפתיעה במציאות, ותובנה שמה שאני חווה בציור השיתופי הזה עם ילדה קטנה,

יכול להביא תועלת להרבה מאוד מבוגרים. לצאת מהשבלונה, להסכים לחוות יצירה משותפת, להסכים שלא הכל יצא לפי התכנית, לחפש איך לבטא את הקול שלי בציור למרות שהכאוס האפשרי. זה לא היה קל בהתחלה, הרגשתי שאני מתוסכלת לפעמים, שאני לא מבינה מה קורה ושאני מאבדת שליטה. כאן התחיל הקסם לקרות.

 

 למעלה - תוך כדי תהליך הציור עם נוגה. למטה - אחרי שנוגה הלכה לשחק ואני המשכתי :)

 

ההתנסות בציור שיתופי שינתה את כל התפיסה שלי לגבי יצירה.

 

הבנתי שיש כאן משהו מעבר לציור. תהליך משנה תודעה, הזמנה לצאת מעבר לגבולות עצמי וללמוד מחדש איך להתבטא ביחד ואיך אפשר להיות בעוצמה שלי גם בשיתוף. התחלתי להציע ציור שיתופי בארועים של המשפחה, ומפה לשם כשניבי היתה בערך בת שנה, כבר הנחיתי כמה ציורים שיתופיים בבת מצווה, חתונה, ובימי הולדת. אנשים התחילו להזמין אותי יותר ויותר, ואני תיעדתי כדי לראות את זה מתפתח.

 

וידיאו דוגמה לאיך זה נראה בארוע:

ידעתי שזה הולך להיות גדול, אבל לא היה לי מושג איך, ובאיזה כיוון. הייתי סקרנית, וגם חוויתי אי וודאות וחששות כי לא היה לי מושג עדיין איך לטפח את הפרוייקט הזה, אבל שכרתי עזרה שיווקית פה ושם ואחרי כשנה משהו התחיל לזוז. הגיעה פניה ראשונה של מפיקה שהזמינה ציור שיתופי לארוע פרידה ממנכ״ל של חברת SIEMENS


 

 

הגעתי להתראיין בערוץ 2 בתכנית בוקר עם טל מן - ״יצירה מקומית״, והשארתי בפעם הראשונה את ניבי כמה שעות ללא הנקה. הרגשתי מצד אחד כאילו אני יוצאת לכבוש את העולם, ומצד שני באותו זמן להגיע לאולפן היה כל כך מחוץ לאזור הנוחות שלי, ולהצטלם לטלויזיה והכל דרש ממני הרבה אומץ:

 

 

 

הפניות המשיכו להגיע, לאט אבל בהתמדה. ארועי בר/ת מצווה, חתונות, ימי הולדת עגולים וחגיגיים, סדנאות ציור זוגיות לכבוד ימי נישואין, מסיבות פרידה, פסטיבלים ואפילו אזכרה אחת מיוחדת במינה.

 

אחרי שחברת גוגל הזמינה ציור שיתופיוגם הלשכה להוצאה לפועל חדרה, הבנתי שזאת פעילות מאוד משמעותית לארגונים. מגבשת, חדשנית, חושפת ליצירתיות ומחברת לחזון וערכים משותפים, וכל זה דרך חוויה יוצאת דופן שמשאירה מזכרת בעלת ערך עצום.