במהלך המפגש שהיה כאן, "להיות האמנים שאנחנו באמת", שאני מודה עליו ועל הנוכחים בו מכל הלב - אחרי כל מיני משימות, שאלות וקבלת כלים, תרגלנו זמן של "שעמום" - "כלום". זמן שבו מתפנה מקום להמתין ולראות מה מביא כל רגע, וכך גם לתת ליצירה ספונטנית להתרחש. נתתי גם לעצמי את המקום לבדוק איך זה מרגיש. כתבתי בזמן התרגיל, באופן שמתייחס למה שעולה בכל רגע.
משתפת אתכם בחוויה הכתובה, אולי זה יעזור למי מהקוראים בדרכו:
"האם אפשר לנוח בכתיבה? לנשום בין מילה למילה, להתבונן באותיות ועל הדף כולו, לקבל פרופורציות על מה שהיה ומה שישנו ותו לו. העט והדף זה כל מה שיש. הדיו, והקוד הסודי שכל מי שיודע לקרוא - יכול לפענח אם הוא גם מוכן להרכיב את משמעות הסמלים האלו - אותיות, מילים, מושגים.
לנשוף את המחשבה ולהשאיר את הנהר השקט, זרימת החיים בדם, ברוח. הסכמה למוות של כל רגע ולידה של כל רגע חדש.
הרצף של כל זה, המחזוריות של הדברים הבאים והולכים.
הרוח מתחזקת והעלים עפים. קרירות בגב. מחשבות מתעופפות במעגלים. האוויר מרגיש את התנועה, זז איתה, מזיז אותי.
כלב נובח. רחוק, אבל מספיק קרוב כדי להיכנס לרצף המילים. רוח שמרגישה כמו שינוי כיוון - תשומת הלב - לאן היא הולכת?
מה הם הקולות שעולים? אלו המילים הנכתבות, המחשבות שהן גם שום דבר וגם דיו על הדף. האם זה ביטוי? משהו נוצר כאן, או שזו רק השתקפות?
קול תעשייתי מרחוק, מכונות, מטוסים, מכסחת דשא, כביש - ולחזור לכאן. הביתה.
איפה הבית?
לא משנה איפה אני נמצאת יש בי בית שאני תמיד יכולה לחזור אליו. לנוח בו, להתמלא בכוחות, לנשום בו בשקט. לחפש את עצמי זה לחפש את הבית שלי בי. השקט הזה הוא העבודה שלי.
מה היא העבודה? להתבונן בקולות ובמחשבות בתשומת לב, בכל זמן ובמיוחד בזמן של יצירה, ולראות איך הכל נרגע בהדרגה. לתת לרגיעה מקום בין הרחשים, בכל פעם כמה שאפשר. לנשום ולחזור הביתה.
מה יקרה ליצירה? יכולה להיווצר מעצמה ברגע שפינינו מרחב של "כלום". יכולה גם לא להיווצר, אך זה כבר לא משנה. אם תיווצר - תביא ברכה מהשקט שממנו היא באה, או מהחוויה הסוערת שממנה הגיעה, שגם היא קיבלה תשומת לב. השקט אינו מבקש תנאי של נוכחות רק כשאין כלום, אלא האפשרות לבקש נינוחות מול כל רגש או חוויה - קשה או מרגשת, עצובה או משמחת. מה שמגיע כשיש שעמום, גם אם זה שעמום מאוס ומעצבן - הוא רגע של שאלה, של לידה. משהו חדש שמסכים להגיח. מקום להשראה ולנהר לזרום.
מים נמזגים, כוס מונחת. המתנה לרגע הבא. זה מה שיש עכשיו. מה נעשה עם זה? לאן נלך? לשום מקום. נחכה ונשהה בכל שניה. קול קרקור עורב. הראש שלי מונח על הזרוע השוכבת על המחצלת. עין אחת שלי עצומה והשניה מסתכלת על האותיות הנכתבות. מותר לנוח? כן. אפילו לישון."
תודה שקראתם.
אשמח לשמוע מכם שאלות ותובנות.
להולכים בדרך היצירתית או המחפשים כיוון, עזרה -
אשמח לעזור, אפשר לכתוב לי כאן ולתאם פגישה אישית או בסקייפ.
הסדנה הבאה תתקיים בספטמבר/אוקטובר - ריטריט ציור והתבוננות. מאמינה שיצירה מהווה נתיב משמעותי להתפתחות אישית, בנוסף להנאה והשלווה שהיא עשויה להביא.
רוצים לקבל עדכון קרוב יותר למועד הריטריט? מוזמנים לכתוב לי.
Yorumlar