איך לא ראיתי את זה אז?
לפני 5 שנים,
מוקפת בנשים אדירות מעוררות השראה,
ניבי הקטנה על הגב,
מפגש מנחות שאקטי חורף...
אז לא ראיתי שהציור השיתופי
מעביר את הווייב השיתופי של הקבוצה.
לא ידעתי להגדיר את זה אז,
חשבתי שמציירים ציור ביחד...
כשאני מסתכלת עכשיו על מה שצוייר שם,
זה כמו לראות את הטעם המיוחד של מרק,
שהוא לא אף אחד מהירקות בנפרד,
אלא ההרכב הספציפי.
מאז זה התפתח והיום אני כבר רואה את ההרכב הזה,
בקבוצה שאני נכנסת אליה,
בקהל לפני הרצאה,
אני ממש יכולה לטעום את התמהיל של המרק,
לחוש מי התבלין האקזוטי ומי הבסיס שמכיל את כל הטעמים,
מי תומך בטעמים אחרים ומי אחראי על המרקם בכלל.
הציור השיתופי לימד אותי לראות את ההרכב האנושי,
יותר מכל קורס מנחי קבוצות.
קולטת כמה אנשים הכרתי דרך הדבר הזה,
ומבינה שה״מוצר״ הוא רק תירוץ,
מעבר למה שנראה ברובד הגלוי,
הוא העביר אותי מסע של גילוי אנושי.
המסע ממשיך,
העבודה הקבוצתית,
ההעמקה בחיבור האנושי בקבוצות וארגונים,
היצירתיות שנדרשת לתקשורת בין בני אדם בכלל.
פתאום אני מבינה את המהלך הזה שהוביל אותי,
ששנים היה נראה שהוא מפותל,
אבל כרגיל,
השביל חכם מההולך בו,
והדרך מתבהרת.
אם אתם במקרה עובדים שכירים,
או מנהלים בחברה,
ואתם מבינים את הערך של חיבור בין אנשים בדרך חווייתית,
בחשיבות של תקשורת ותחושת אושר בעבודה - כדי שגם תהיה תפוקה ופשוט כיף לעשות את מה שגם ככה עושים -
אשמח אם תעבירו את הפרטים שלי למי שאחראי על הפיתוח האנושי,
על ארועים וגיבושים, ומקווה שניפגש אצלכם בקרוב :)
הנה:
