פתאום אני רואה אותה חוצה את הים

יציאת מואנה (ספוילר, תקראו בכל זאת)

פתאום אני רואה אותה חוצה את הים. מואנה... בטיסה בדרך חזרה מכנס של טוני רובינס בלונדון - סוף סוף ראיתי את הסרט,

ואני חושבת על העוצמה של הסיפור ועל איך שהתרבות השתנתה ממנהיג מבוגר - גבר - עם מקל גדול, משה - לילדה אמיצה, מנהיגת הכפר הבאה, שמקבלת הדרכה מכוחות הטבע

ומסבתא שזוכרת את החוכמה והמהות שמעבר למוסכמות ולמקובל.

סבתא שנחשבת ל"משוגעת" של הכפר ובכל שלב מעודדת את הילדה

ללכת באומץ עם האמונה שלה ומצד שני עומדת לצד הילדה בקבלה מלאה בכל דרך שתבחר.

הילדה נבחרה להיות מנהיגה, והיא אכן לוקחת על עצמה את התפקיד המיוחד של בחירת הדרך,

של בדיקת האמת, של אומץ להוביל מתוך לב שלם. כנגד הגישה של אבא שלה - ברור לה כשמש שלמרות ההתנהלות היומיומית של הכפר,

בלי מגע עמוק ברוח המהותית של הכפר - הים, הטבע - אין טעם להתעסק בסימפטומים אלא לטפל במקור.

מואנה החליטה לגעת בלב העניין שאם ייפתר, הכל ישגשג. היא שמה לה למטרה להחזיר את הלב לאישה

שהפכה מאם כל חי להר געש של זעם מתפרץ, דבר ששיבש את כל מערכת הטבע.

הדמות המיתולוגית הזאת, האישה שהיתה פעם יוצרת החיים, האם, המזינה,

הפכה לכוח מחרב.

אבל הילדה, מואנה, חכמה. היא הבינה שרק היא בעצמה יכולה להחזיר את הלב לאישה.

לא הגבר שלקח אותו בחוסר מודעות.

למרות זאת, היא מצליחה לגייס גם את הגבר הזה

והוא עומד לצדה כך ששיתוף הפעולה ביניהם מאפשר לילדה להגיע באומץ אל לב האש המסוכנת, לתת להר הגעש לפנות דרך ולפתוח את הים כדי להגיע עד אליה. בשונה מים סוף, הפעם דווקא בחלק שנפתח הים מואנה פוגשת את הדמות שפחדה ממנה יותר מכל, לרגע גורלי של השלמה.

האישה הזועמת באה לקבל את הלב העדין שלה בחזרה, מהילדה.

הקסם קורה. האישה, הר הגעש, חוזרת להיות הר ירוק. אישה נינוחה ושופעת, שסוף סוף יכולה לנוח ומאפשרת לחיים לשגשג - ולמואנה לחזור לכפר ולהוציא אותו לחופשי, לחיים, אל הים הפתוח, ללא פחד - למחוזות חדשים.

לשחרר אותם אל מי שהם היו פעם - להפליג הלאה כי המקום שבו חיו כבר לא ענה יותר על הצרכים שלהם והגיע הזמן לגלות את הסביבה המיטיבה בשבילם.

בניגוד ליציאת מצריים, הפעם לא היה צורך להגיע למצב של עבדות וסבל, אלא לזהות בשלב מוקדם שיש עניין עמוק שדורש טיפול למרות הסיכון. בדומה ליציאת מצריים, גם כאן היתה תמיכה של כוחות גדולים לאורך כל הדרך, גם אם לפעמים היא בלתי נראית.

הכוחות עוזרים, אבל בסופו של דבר ובתחילתו של דבר אלו לא הכוחות שמפלסים את הדרך אלא שיתוף הפעולה שלנו עם הכוחות, הבחירה שלנו לתת לכוח החיים שבנו להוביל בעוז. מתחת לכל הכלים, לכשרונות, למיומנויות ולניסיון יש כוח בסיסי ועמוק, הכוח שגידל אותנו, שמזרים דם בעורקינו, שפועל גם כשאנחנו לא עושים כלום. החיים.

ההסכמה של מואנה להנהיג את הכפר היא ממשית וסימבולית בעת ובעונה אחת.

בחירה קריטית, לנווט בין הסכנות ולא להתפשר על המקום גם אם זה דורש לצאת אל הלא נודע, בידיעה שיש כוחות תומכים.

הסיפור נגע בי לעומק, בגלל שבשנים האחרונות גם אני באופן אישי יצאתי למסעות מפחידים אחד אחרי השני, עם הוקרה עצומה על כל העזרה שנגלתה בדרך.

מסעות שדרשו מפגש עמוק עם הפחד, עם סכנה, עם הרי געש ועם הרפתקאות קסומות שלא תיארתי לעצמי פעם שהן אפשריות.

ומה איתך?

איכשהו יוצא שבזמן הזה של השנה, חלק גדול מהאנשים נמצאים לפני בחירה, לפני משהו חדש, לפני צעד של הובלה, לפני הסכמה למנהיגות פנימית וחיצונית, ואין להם את סבתא של מואנה...

למרבה המזל יש תמיכה ועזרה בעולם הזה, קרוב יותר משזה נדמה.

ממש כאן בפוסט הזה.

אמת, אני לא סבתא של מואנה, אבל אם הגיע הזמן שנדבר, אני כאן בשביל לעזור לאמיצים שיודעים ש...עכשיו מתחיל הצעד הראשון.

השינוי קורה בכל מקרה, והוא יכול לעבור כדרך מלאה בורות ומכשולים, בדידות ופחד, או כהרפתקאה מופלאה שתצאו ממנה גדולים, מאמינים ובמלוא כוחותיכם.

במה תבחרו?

לתיאום פגישת יעוץ או תהליך, דברו איתי 054-5372737

או השאירו פרטים כאן ואתקשר בקרוב.

#יועץהדסטארט #קולותפנימיים #הדסטארט #משבריצירתי #התפתחותאישית #העצמה #סדנהלפיתוחיצירתיות #מנהיגותיצירתית