בתקופה האחרונה ובמיוחד אחרי הקמפיין של ״ספר הלב״ הגיעו אלי אנשים להתייעץ לגבי היצירה שלהם, לגבי הדסטארט, לגבי שיווק ויציאה לעולם – המון שאלות של איך? מה? איפה? אני חייבת לציין שהלוואי והיה לי מישהו שהייתי יכולה לשאול אותו את השאלות האלה לפני כמה שנים. ובחיי שחיפשתי. לא שהתשובות הן כל כך ברורות וסגורות, אבל התחושה הזאת שיש מישהו שמבין מה אני עוברת, ואומר לי פשוט להמשיך ולסמוך על החיים, ולפעמים לקפוץ באומץ ולפעמים לזרוע ולהשקות בהתמדה.
לזרוע ולהשקות בהתמדה? מה אני גנן? חיי היצירה יכולים להיראות מלאי קסם מהצד, והם באמת כאלה, אך כמו בכל עולם קסם יש גם צדדים אפלים, ומאחורי הקלעים יש הרבה פיות ושדונים שעובדים מסביב לשעון לפעמים כדי שבשניה אחת יצוץ ארמון באמצע האחו.
באמת שכשרון זה לא העניין המרכזי בתהליך ההתפתחות היצירתי. עבורי זה פינוי מתמיד של מקום להשראה, שיחה עם קולות פנימיים של ספק, ניקוי קורי עכביש וקפיצה יומיומית מעבר לפחד. בטח בתהליך כמו הדסטארט... אין ספק ש״ספר הלב״ לימד אותי על התמדה וסבלנות.
יש תקופות של עונג צרוף, שחרור וסיפוק. יש תקופות של התלבטות, של הליכה באי ודאות.
האמנות שאני מתרגלת היא ללכת בדרכים האלה בענווה, בחן, ברוח שטות, באמונה, ולהצטייד במורים טובים ובחברים טובים, ולהסכים להיות מופתעת מהחיים גם אם נראה לי שאני יודעת הכל. בכל רגע התמונה יכולה לקבל זווית חדשה, ואני כמו ציידת של זוויות חדשות, נקודות מבט מרעננות שיתנו לי עוד קצת הבנה לגבי הדבר הגדול והמופלא הזה שנקרא חיים.
מבחינתי אין הבדל בין המילה ״יצירה״ למילה ״חיים״. שניהם עוברים דרכי כמו נהר, לפעמים בשצף ולפעמים דרך סלעים ואתגרים. העבודה שלי היא לפנות מקום שוב ושוב. לתת לזרעים קרקע טובה, להשקות ולהשקות את האדמה, ובעיקר את עצמי.
באוקטובר נפתחת הזדמנות לעבור איתי תהליך התפתחות אישי ומקצועי בקורס ״ציור שיתופי למנחים ויוצרים״, בקבוצה של אנשים אדירים כמוכם. חוץ מזה אפשר גם לבוא לתהליך אישי, אך בגלל הפרוייקטים שדורשים את תשומת לבי יש לי שני מקומות בלבד לתהליך שכזה.
ציור שיתופי מפסטיבל הטנטרה הגדול בעולם, בשוודיה:
המלצה של משתתפת מהקורס הקודם שתצטרף גם לקורס של אוקטובר:
