יצירה כמסע לחקר עצמי יכולה להישמע אנוכית, לפחות לפי המילים המרמזות על פוקוס על "עצמי".
האם ייתכן שההיפך הוא הנכון, ואולי זהו התפקיד הכי חשוב שאדם יכול למלא למען סביבתו הקרובה ואף יותר מזה?
מה יכול להיות כל כך חשוב בחקר עצמי?
במפגש שלנו עם החיים, הכל יכול להזיז אותנו, לכווץ, להעיף, להרים או להפיל - או אולי בעצם לא? התגובה שלנו יכולה להיות משמעותית לא פחות מההשפעה החיצונית. זו יכולה להיות תגובה אוטומטית, או בחירה של ממש. בבחירת התגובה שלנו נמצאת כל השפעתנו על העולם ועל חווית המציאות שלנו - אולי זו אפילו הבחירה היחידה שהיא באמת שלנו.
איך היכרות עם עצמנו עשויה להיטיב עם העולם?
יש אינסוף דרכים ללמוד לבחור, אך כולן בסופו של דבר נוגעות בהיכרות שלנו עם עצמנו, בלמידה של מערכת ההפעלה שלנו ומתוך כך גם האחריות לניהול שלה. ליכולת שלנו לנהל את עצמינו, ערך מהותי בהשפעה שלנו על העולם ובאחריות על המפגש שלנו עם הסביבה.
דרכים לחקר עצמי
נניח ויש הסכמה על הערך של חקר עצמי למען טובת הכלל, עכשיו השאלה היא מה היא הדרך של כל אחד מאיתנו ללמוד את עצמנו ולהכיר את מנגנון הבחירה שלנו לעומק. עבורי, יצירה היא דרך אפקטיבית, אך היא אינה הדרך היחידה. דרכים נוספות למשל: התבוננות במערכות יחסים, מדיטציה או אימוץ ערכים שמעודדים לקיחת אחריות אישית.
דרך היצירה לחקר עצמי
איך ציור ויצירה בכלל יכולים לאפשר היכרות מעמיקה עם עצמנו, ולמי זה מתאים?
ביצירה מכל סוג שהוא, ישנו אלמנט של בחירה. מנקודת מבט מסוימת, מהות היצירה היא בחירה. אנו בוחרים מה לבטא, באיזה אופן, כלפי מי, איפה, מתי ועוד. בציור - כל משיכת מכחול היא בחירה, כל צורה, כל כתם וגוון. גם כאשר נראה שהבחירה היא אקראית - גם זו בחירה - לצייר באופן אקראי. יכול להתפתח דיון על בחירה לא מודעת שמגלה לנו דרך הציור חלקים בעצמינו שלא ידענו על קיומם, וכך בעצם אנו חוזרים למסע לחקר עצמי.
תרגול הבחירה דרך התבוננות על תהליך היצירה ולמידה מכך לחיי היומיום
תרגול הבחירה ביצירה מאמן אותנו לשים לב לדפוסים ולהתבונן על מה שקורה לנו בפנים על ידי כך שנוציא החוצה את כל חלקינו, נאיר אותם, ננקה - ונדע את עצמנו טוב יותר. עם זאת, התרגול דרך היצירה הוא רק חלק מהסיפור. שאילת השאלות והלמידה מהיצירה לחיי היומיום הן המפתח להשלמת תהליך החקר העצמי. עוצמת החוויה היצירתית מאפשרת להטמיע את שלמדנו, גם במגע היומיומי שלנו עם העולם, מתוך מוחשיות פיזית שהופכת למהות - ומתוך כך להתנהגות.
כלי משמעותי של למידה
כאשר ניגש ליצירה כאל דרך להתפתחות אישית, ניטיב עם עצמנו ועם סביבתנו באופן האפקטיבי ביותר. יצירה אינה "סתם" תחביב, היא עשויה להיות הכלי הכי משמעותי ללמידה בחיינו.
האם כולם צריכים ליצור כדי ללמוד ולהתפתח? זו שאלה חשובה, אך בעיני התשובה אינה חד משמעית. יצירה היא אינה הדרך היחידה להכיר את עצמנו ולתרגל את יכולת הבחירה, אך עבורי האפקטיביות שלה עשויה להיות מאד רלוונטית לאנשי העולם המערבי הפיזי כל כך, שלהבנתי רוב קוראי שורות אלו חיים בו. עם זאת, אם נלך אחורה, נמצא יצירה בכל תרבות גם עמוק אל תוך ההיסטוריה. האם זה אומר שיצירה היתה תמיד כלי לחקר עצמי? אולי ואולי לא, אך האפשרות שהיצירה היא חלק מהותי מתהליך הלמידה האנושית, בעיני היא אפשרות סבירה בהחלט. במידה ואכן זו דרך טובה ללמידה, איזו למידה כה חשובה לבני אדם? בסופו של דבר, למידת עצמם. נניח שיש גם תוצר מהיצירה, והתוצר מהווה השראה להמשך למידה גם בקרב האנשים שהיצירה נקרית בדרכם, מה טוב.
אהבתם את הפוסט? יש לכם הערה או מחשבה שתרצו לשתף? מוזמנים להשאיר תגובה כאן למטה.
להרחבת אופקים נוספת לאמיצים, מזמינה לצפיה בהרצאת Ted של האמן Alex Grey, בו הוא מעמיק בחקר עצמי ובהבנת היצירה ככלי לפתיחת התודעה ולהשפעה משמעותית על העולם.