סיפור החזרה האישית שלי לעצמי התחיל ממרחק גדול. זהו גם סיפור יצירתו של ״ספר הלב״, ובסוף הפוסט הזה גם רשימת הכלים האישיים שעזרו לי להרים את פרוייקט ההדסטארט שגייס 81,000 שח ואיפשר ל״ספר הלב״ להגיע למאות ילדות, נערות ונשים. אלו כלים שדורשים תרגול, אבל כדאי מאוד להכיר.
אבל רגע לפניכן שאלה - עם מי הקשר הכי משמעותי שיש לנו בחיים?
כל כך בקלות אפשר להתרחק מעצמנו, אם בגלל יחסים זוגיים, בגלל הורות, עומס בעבודה או טרדות אחרות או התרגשויות משמחות בחיים. רבים מאלו שפגשתי בחיי סביב ציור ויצירה בכלל, עשו זאת כדי להתקרב לעצמם בחזרה.
למה זאת בעיה בכלל להתרחק מעצמי? מה המחיר שאני משלמת על ההתרחקות?
בפשטות – תחושת ניכור, בדידות וחוסר ערך.
הבדידות האמיתית בחיים מתרחשת לא כשאנחנו רחוקים מאנשים סביבנו, אלא מהאדם שתמיד איתנו – אנחנו עצמנו. ואז, גם אם אנחנו מוקפים באנשים מופלאים, עדיין יתכן ונרגיש לבד, והכאב גדל אף יותר.
אז כאמור, הסיפור של החזרה האישית שלי לעצמי התחיל ממרחק גדול. תוך כדי תהליך פרידה וגירושין, אחרי שנים במערכת יחסים מורכבת ותובענית וכאמא לילדות קטנות. כשהכל התפרק סביבי ובתוכי, חוויתי את אחת התקופות המפחידות והכואבות בחיי, והתחלתי לחשוב איך הייתי יכולה לתת לעצמי בסיס טוב יותר הרבה קודם, כדי לא להתרחק כל כך. תכלס ההתרחקות מעצמי התחילה עוד הרבה לפני המשבר שחוויתי בגירושין. אולי בגיל 6 כשעליתי לארץ או אולי אפילו לפני, וזה קורה באופן טבעי גם מבלי שינויים גדולים, פשוט מעצם הגדילה בתוך החברה האנושית, בעיקר כשההורים עסוקים והילדים מוצאים את עצמם בהצפה של גירויים ומיקוד על כל מה שקורה בחוץ - בגן, בבית ספר וכמובן במחשב, בטלויזיה. כמובן שיהיה קשה יותר לשים לב למה קורה בפנים כשיש את כל זה, בעיקר כשאין הכוונה עדינה ותומכת להתבוננות פנימה אלא יותר ויותר רעש חיצוני.
אני לא מצטערת על שום דבר שקרה, בעיקר בזכות זה שכל האתגרים שלחו אותי לחשוב איך אני יכולה לתת לבנות שלי הכוונה טובה יותר לחיים, כלים משמעותיים שיפתחו את המרכז שלהן, את הלב שלהן, שתמיד יהיה נגיש להן בחיים ושידעו להקשיב לו ולהיות איתו בקשר, לא משנה מה קורה. כך נולד הרעיון ל״ספר הלב״. תוך כדי שאני מתאוששת ומשקמת את עצמי, בזמן מנוחה עם המשפחה ברוסיה, קיבלתי במתנה יומן ריק עם דפים לכתיבה, וביניהם ציורים מאוד יפים של ציירת אוקראינית. אהבתי מאוד את המתנה, וגם הבנות שלי התחילו לצייר ולכתוב בתוך היומן הזה. פתאום ראיתי לנגד עיני כמה נפלא יכול להיות ספר כזה עם הציורים שלי, שאני יודעת שילדות ונערות כל כך מתרגשות מהם ומתחברות אליהם מעומק הלב, ולהוסיף להן גם את מה שהייתי רוצה לקבל בעצמי ולא ידעתי אז – שאלות שמפנות את תשומת לבי להכיר את עצמי טוב יותר ולהעריך את מה שיש בי.
אפילו אנחנו המבוגרים, מי זוכר מתי לאחרונה בילה עם עצמו יותר משעה בלי סמארטפון ובלי לעבוד או להיות במסגרת כלשהי, בלי להיות בשיחה עם מישהו ובלי לחשוב על עבודה, על ילדים ועל מה צריך לעשות?
למה זה כל כך חשוב להיות עם עצמי?
כשאני לא יכולה להיות עם עצמי ולהקשיב לעומק, אני לא שמה לב מה אני רוצה, מה חשוב לי, ומפה לשם יכולה להיסחף עם כל מה שבא מבלי מודעות, ולפעמים לבחור מערכות יחסים, מקומות עבודה ועיסוק, חברים ואיך לבלות את הזמן שלי – באופן שאם הייתי לרגע מתבוננת פנימה – הייתי בוחרת אחרת לחלוטין.
יותר מזה, הרבה פעמים מתוך רצון להימנע מלפגוש את עצמי כי אולי יש שם קושי או כאב – אעשה כל מה שביכולתי כדי להסיח את דעתי, לרוב באופן שמרחיק אותי עוד יותר מעצמי ולפעמים גם מסב לי נזק, כמו באכילה שלא מתוך צורך לאכול או בבילוי זמן בחברת אנשים שלא באמת נעים לי איתם. צפיה בעוד ועוד סדרות רק כדי לא לחיות את החיים שלי שיש בהם יותר מדי ממה שאני לא רוצה, ופחות מדי ממה שהייתי רוצה אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל, עד כדי שמייאש רק להתחיל לחשוב על זה.
מה יקרה כשכן תהיה לי אותי זמינה, תומכת, חומלת ומאמינה?
כשאוכל להקשיב לי ולא להיבהל ממה שאני שומעת? כשאוכל לסמוך על עצמי שאני שם בשבילי ושאני לא יורדת על עצמי? כשיהיה לי מצפן פנימי, בטחון עצמי, הערכה עצמית ושלוות נפש?
האם זאת משאלה גדולה מדי?
האם זה נשמע רחוק וקשה להשגה?
כמה מכם היו רוצים לחוות את עצמכם בקרבה כזאת ביומיום?
אז כמובן שיש מדיטציה וטיפול שיכולים לעזור לחזק את החוויה,
אבל האם אפשר להכניס אותה באופן יומיומי ופשוט?
לנקות את ההסחות ולהפנות את תשומת הלב בחזרה לעצמי?
מה הוא גורם התחרות העיקרי היום על תשומת הלב? כזה שגם כשאני לבד לגמרי, הוא עדיין איתי?
נכון, יש תחרות קשה עם הסמארטפון על כל חלקת תודעה... אז הלכתי צעד אחד לקראת ביצירה של ״ספר הלב״, כי כשלוקחים משהו (הסחות מבחוץ), כדאי לתת משהו אחר במקום.
מה מתוך העולם שלי בחרתי להכניס לספר?
ציורים ושאלות שקוראות לי לכתוב. אלו שני כלים שלי באופן אישי תמיד היוו גשר לעצמי. חלון לשיחה עם עצמי, גם עם החלקים הלא מודעים שלי שלרוב שולטים בחיי בין אם ארצה ובין אם לא. הגישה לחלקים אלו דרך יצירה, יכולה לפתוח בפני אפשרויות בחירה חדשות מתוך היכרות עמוקה יותר, ולחיות את החיים שלי על הצד הטוב ביותר.
השאלות מכוונות את הפוקוס לחזרה ללב שלי, למשאלות שלי, להערכה שלי כלפי עצמי וכלפי החיים שלי, לפרספקטיבה שמיטיבה עמי במקום הפוקוס הרווח של התודעה הרגילה שלנו – הרי לרוב מה מושך את תשומת לבנו? אילו מחשבות?
לרוב אלו ביקורת, פחדים, מה לא טוב בי, בעולם, באנשים סביבי.
מה לא בסדר, מה דפוק וכו׳.
נתקלתי בתופעה באופן שהמחיש לי היטב עד כמה התודעה מכוונת כבר בגיל צעיר על מה שלא טוב בנו. תוך כדי שגייסתי כסף לפרוייקט ההדסטארט של ״ספר הלב״, הסתובבתי עם טיוטה של הספר מודפסת על דפי מדפסת רגילים, ונותנת לילדות, נערות ומבוגרים להתבונן, שואלת את דעתם על הספר ונותנת להם להתנסות בכתיבה ומענה על השאלות שבו.
הוזמנתי לארוחת ערב של אנשים אוהבי תרבות, אכפתיים וטובי לב. למרות כל זה, הילדה בת ה9 שפגשתי שם נתקלה באתגר משמעותי לענות על אחת השאלות בספר.
נחשו מה היתה השאלה?
– ״מה אני אוהבת בי?״. שאלתי אותה למה זה קשה לה, והיא אמרה שהיא רגילה בבית ספר לחשוב בעיקר במה היא צריכה להשתפר, במה היא לא טובה, ובכלל לא רגילה לחשוב על מה שמצליח לה. החלק העצוב הוא שעם המיקוד במה שהיא לא טובה בו, היא הולכת ומתרחקת מלראות את הכוחות שלה, את האוצרות שלה, ואת מה שיכול לעזור לה בכל אשר תלך, בנוסף לתחושת האושר שלה ומההערכה העצמית שלה – שבלעדיה היא עלולה למצוא את עצמה בחוויית חיים עצובה ומתסכלת.
מה נחסך מילדים כשהם לא רואים כמה הם נפלאים?
מה נחסך ממבוגרים?
מתי הפסקת לחשוב שאת נפלאה?
האם יש בך דברים אדירים שלרוב לא מקבלים את הבמה?
אבל ״ספר הלב״ הוא רק קצה הקרחון, לא המצאתי את הגלגל ויש המון גישות וידע זמין איך לחזק את עצמנו ולמצוא ערך ויכולות, ובכל זאת, אני רוצה לתת לכם כמה כלים שאספתי, סיננתי ופיתחתי שעזרו ועוזרים לי באופן אישי עד היום.
הם רלוונטיים לא רק למשברים אלא גם לצמיחה.
אלו כלים שעזרו לי לקום ממעמקים של שאול תחתיות שבקושי האמנתי שאצא מהם – והבטחתי לעצמי שאם אני באמת אקום בעזרתם, אמשיך ליישם אותם גם כשאני בסדר, ולא רק ליישם אלא להתמיד.
למה? כי אם הצלחתי בזכותם להתחזק מחולשה גדולה, אני יכולה לגדול איתם לעוצמה ענקית, וכך אוכל לעזור גם לאחרים כמו שעזרו לי.
זה ה give back שלי לחיים, בהוקרה גדולה.
אלו הכלים:
להיות טובה לעצמי קודם כל. ההבנה שקודם כל אני צריכה לתת לעצמי את המיטב. אהבה. מכתבי אהבה. מגע. מחשבות על עצמי. מה אני אומרת לעצמי במחשבות שלי?
לתרגל ״בחזרה לעצמי״. עד היום אם אני בלחץ, חרדה כלכלית, עצבנית. או הלקוחות שלי שכותבים לי בהיסטריה שכלום לא עובד, שאין להם כוח, לא מאמינים בעצמם. זה הזמן ל״בחזרה לעצמי״ – ללכת לישון, זה לא הזמן להחלטות או מסקנות, קודם כל טפלי בעצמך. כשאני במיטבי, במרכז שלי, יש לי יכולת לעשות הכל. כשאני לא שם, הדבר הכי חשוב זה להתכוונן בחזרה. לא תמיד זה אפשרי, לפעמים אני עם כל התחושות האלה כשאני מטפלת ב3 ילדים חולים, ולא מצליחה לסגור את החודש, ורבה עם הבן זוג. מה נשאר אז? לדבר לעצמי באותו רגע הכי טוב שאני יכולה, גם אם אין לי יכולת לעשות שום דבר פיזי למען עצמי. לפעמים כמה מילים טובות יכולות לתת כוח יותר משנת לילה שלמה.
כוחות ותחזוקה לגוף שלי – שינה, תזונה, תרגול בוקר, כתיבה, ניקוי של התודעה. 10 דקות אימון ביום.
פוקוס על מה שאני רוצה ולא על מה שאני לא רוצה. מה התוצאה שחשובה לי ומה הצעד הראשון לכיוונה?
לא לבד!!! למצוא עזרה ולא לצפות להתמודד לבד עם הכל. כל כך הרבה התברברות, כסף ומשאבי נפש יכולים להיחסך כשנעזרים.
רשת תמיכה חיצונית – מה המשאבים שעומדים לרשותי? רשימת 30 החברים, משפחה, עזרה מקצועית, ואפילו סרטונים ביוטיוב, הרצאות וספרים.
רשת תמיכה פנימית – מה הם הכוחות שלי? מה משמח אותי? אילו משפטים מחזקים אותי שאני יכולה לכתוב לי על פתק ולהזכיר לי?
אם תעשו את כל זה, תוכלו להזיז הרים.
אם תעשו אפילו חלק מזה, תוכלו להזיז את עצמכם.
למה צריך להזיז את עצמנו? למה לא פשוט לשחרר ולתת לחיים להוביל?
יש לכם חלומות?
חלומות לא חייבים להיות גדולים, אבל חשוב לי לומר שחלק מלחזור לעצמי, זו היכולת לדעת מה בכלל אני רוצה. לפחות את זה.
השלב הבא הוא הרשות ביני לביני להסכים לבקש את מה שאני רוצה.
עצם הבקשה, זה המון. לאחר שאני מבינה מה אני רוצה, גם לבטא את זה ביני לבין עצמי ואז כלפי חוץ. לפעמים לא אדע מה אני רוצה, והרצון יהיה בדיוק זה – אני רוצה בהירות, אני רוצה לברר את הרצון.
בנוסף, יש לי כמה שאלות שאני יכולה לשאול את עצמי כדי להחזיר אותי לעצמי. אילו מצבים יכולים לשלוח אותי רחוק מעצמי?
אילו מצבים ותנאים (פנימיים וחיצוניים) יכולים לקרב אותי בחזרה?
ברגע ששאלתי, אני מודעת ויכולה לבחור לפעול וממש להכניס ליומן את הצעדים שיובילו איתי יותר ויותר לאפשר לעצמי קרבה לעצמי.
עם כל הטכניקה הזאת זה עשוי להישמע כמו תכנית לשלוט בהכל, כשהחיים משתנים תדיר. לאנשים מסויימים זה עשוי להיראות כמו ניסיון להשלות את עצמנו. העניין הוא שבלתי נמנע שהחיים יקחו אותנו לכל מיני הרפתקאות, חוויות והפתעות שיקרו בדרכינו, אך מה שכן אפשר לעשות למען עצמנו כדי לחיות בשלום עם כל מה שהחיים מביאים – למה שלא נעשה זאת?
החזרה לעצמי, היא לא כדי להישאר כל הזמן מבלי תזוזה בדיוק בנקודה הכי נוחה. חזרה לעצמי זאת דרך מתמשכת, ובעצם, כל החיים אנחנו הולכים הביתה.
אוגוסט 2019, דינה
לבירור לגבי ההרצאות הקרובות של ״בחזרה לעצמי״, להזמנת הרצאה אצלכם או
לתיאום פגישת יעוץ או ליווי אישי להגשמה: 054-5372737
contact@Dina.co.il