פעם הייתי ציירת, ממש האמנתי שזה הקטע שלי בחיים.
למי אכפת מזה בימים של מהפיכות? למה אני כותבת על זה עכשיו?
אם גם אצלך משהו משתנה בחיים ובא לך לקבל בהירות - מזמינה למפגש זום בנושא.
אז למה להתעסק עכשיו בשינוי אישי כשהעולם בוער?
בנוסף לשינויי ענק עולמיים, מדיניים, מערכתיים,
גם אני חווה שינוי אישי בעולם שלי,
ואני לא היחידה.
אחד הדברים העצובים שאני רואה, הוא שרבים מאיתנו עוברים שברים דומים במציאות האישית ומרגישים לגמרי לבד.
אני מאמינה שהמהפיכה לא מתרחשת רק בכיכר,
אלא באופן מאוד פרטני בחיים של האינדיווידואלים שמרכיבים את רקמת החברה. כמה שנרצה לחשוב שאנחנו שונים ומיוחדים (מה שאנחנו בהחלט), בתכלס החיים שלנו משולבים ומושפעים מהרקמה האנושית שבה אנחנו מסתובבים.
ומה קורה כשיש בי שינוי פנימי?
אני פתאום רואה מחדש את הרקמה שלידי ותוהה מה המקום שלי,
ואולי הוא משתנה שוב,
כמו שהשתנה עשרות פעמים בעבר.
אולי משהו ברקמה חכם ממני,
וקורא לי להיות איפה שאני צריכה להיות עכשיו,
שהוא שונה מאיפה שהייתי.
זה לא תמיד נעים להשתנות,
ואפשר להתנגד,
אבל זה כמו להתנגד ללהיוולד.
מתישהו מגיע הזמן,
ואני בעד לשתף פעולה עם החיים,
כי הם פשוט חכמים.
כמה שזה מפחיד לפעמים,
אני מאמינה שהחיים בעדי, גם אם לא תמיד ברור לי למה הדברים מתרחשים דווקא ככה ולא אחרת. אני לא חייבת לדעת הכל.
אז מי את היום דינה?
מה משתנה בעולם שלך?
ומה באמת באת לעשות כאן?
תיכף אענה על זה.
וגם - כל אחת ואחד מוזמנים לענות לעצמם (אפשר גם כאן אם בא לכם לשתף בתגובה, אני בעד השראה הדדית)
כי המהפיכה צומחת בתוכנו ברמה הכי אישית שהיא גם הכי אוניברסלית.
אז מי אני היום ומה משתנה בעולם שלי?
אם אני מסתכלת אחורה לתמונות האלו מלפני חמש שנים,
אני אומר על היום שאני אישה עם שיער קצוץ, אמא לילדות גדולות, אחרי מסע פרידה וגירושים ובחירה מחדש בחיים אחרים לגמרי. מרגישה הרבה יותר חופש פנימי וגם חיצוני...
בלי קשר להשוואה מלפני 5 שנים - היום אני חברה של החיים שלי, סומכת על היכולת שלי לדבר איתם ולשנות חוזה אם מגיע הזמן. יודעת שאני יכולה לבקש תנאים שונים אם אני רואה לנכון, וגם יודעת שיש מי שמקשיב בצד השני. אני לא צריכה למרוד.
עוצרת לומר תודה ולשלוח גוד וייבז לדינה המהממת עם השיער הארוך שמציירת לה בנחת בדאצ׳ה בבית הקיץ, רגע לפני משבר. אומרת לה - אל תדאגי, החיים לטובתך, קבלי את התמיכה ושתפי פעולה עם השינוי. תקשיבי לקולות העמוקים ותתחילי להתמסר.
ולשאלה שאותי באופן אישי מעניינת במיוחד:
מה באמת באת לעשות כאן?
הווווווו
זה עושה לי את זה ביג טיים. רק לחשוב על זה שבאתי לעשות כאן משהו ושיש לזה משמעות! זה מרגש. לא אכפת לי מזה שיש גם אמת שבה אין משמעות לכלום. זה פשוט לא רלוונטי - כי אם אין משמעות לכלום אני יכולה להמציא איזו משמעות שבא לי וליהנות ממנה.
אז מה באתי לעשות?
קודם כל באתי ליהנות. באתי לחיות. לבהות בענן וגם להוריד לקרקע כשהגיע הזמן לגשם.
באתי להיות מה שאלוהים התכוון כשהוא חשב על ליצור אותי בעולם.
יצור של תבונה ופרא,
שבא לעשות שרות לחיים עצמם.
איך?
בנוכחות קודם כל בגוף, בראיה צלולה,
ובנתינה ותמיכה באחרים שרוצים להרגיש שגם הם באו לחיות וליהנות, ושיש להם יכולת להשפיע על החיים, לקבל אותם, לשנות את מה שצריך ולהשתנות בעצמם אם זה הדבר הנכון. כן, יש מגוון אפשרויות להיות בקשר עם החיים האלו - ויש לנו בחירה. לא משנה מי בממשלה, לא משנה אם לא נכנסה משכורת החודש, לא משנה אם כל שנותר לנו זה העור שלגופנו - תפיסת המציאות היא נכס שאף אחד לא יכול לקחת עליו בעלות, ואני מאמינה שבאחריותנו לטפח אותו כמו בוסתן מקודש.
אז מי אתם היום?
מה משתנה בעולם שלכם?
מה באתם לעשות כאן?
נ.ב
אם בא לכם להעמיק בזה ולקבל בוסט של השראה,
ביום חמישי ב10:00 אקיים מפגש זום אינטראקטיבי,
לנשים משפיעות, בדיוק בנושא הזה.
נדבר גם על איך ליישם הלכה למעשה את התובנות שלך,
ועל מעגל מלכות שתיכף נפתח מחדש למסע של חצי שנה.
זה אחד הדברים שהכי מרגשים אותי לעשות,
אז אם בא לך להידבק בחיים - בואי למפגש בזום.