נולד לי אח קטן כשהייתי הכיתה ח׳
ועברנו לגור לחצי שנה אצל חנהל׳ה טבנקין, בקיבוץ עין חרוד מאוחד.
חנהל׳ה עזרה לאמא שלי עם התקופה שאחרי הלידה, ואני מצאתי את עצמי מנותקת מהחברים שלי, עצובה מצד אחד, אבל גם סקרנית ומאד שמחה עם התינוק המתוק. בנוסף, שמחתי גם מהחופשה מה״עצמי״ שדימיתי לי אז.
לחנהל׳ה היתה ספריה גדולה שמילאה את קיר הסלון מקצה לקצה, ולי היה הרבה זמן פנוי.
פשוט קראתי מכל הבא ליד החל מספרי ילדים מלפני קום המדינה, ועד למחזות של שייקספיר, ספרי שירה ופרוזה.
היה שם גם ספר אחד שכתב דוד בן גוריון.
האמת היא שמהספר של בן גוריון לא הבנתי כמעט שום דבר השפה היתה די מסורבלת עבורי, מלאה במונחים פוליטיים שלא היה לי מושג בהם. סגנון הכתיבה והנוסחים היה זר לי, ארכאי ולא מובן.
למה קראתי בכל זאת?
קודם כל נמשכתי לפיסת ההיסטוריה, והתרגשתי דווקא מכתב הסתרים הזה, ומהאתגר שלקחתי על עצמי - ובנוסף:
הרגשתי שמעבר למילים, רוח הדברים היא מה שאני לומדת. בין המשפטים, בין השורות, עבר בי תמהיל עשיר ומעורר של אומץ, נחישות, אמונה וראיה למרחקים.
קיבלתי משב עדין אבל משפיע של רוח מנהיגות.
לקח עוד זמן מה עד שהתחלתי לחוות חוויות קטנות וטעימות של מנהיגות בעצמי, בהתחלה פשוט כמדריכה, כמשצ״ית בתיכון (מדריכת של״ח צעירה… הדרכת טיולים כחלק מהפעילות בבית ספר)
ושוב בצבא כמדריכה בקורס ריאיון, השלב השני בקורס מאבחנות פסיכוטכניות, שלב שמבחינתי היה קשור הרבה יותר בנפש האדם (פסיכו), משהיה טכני…
אז, בצבא, בפעם הראשונה חוויתי את החיבור בין מנהיגות ליצירתיות.
הלב שלי חגג את העולם המרתק שנגלה לפני - ביליתי ימים ולילות עם חברי לסגל, שהיו אוסף האנשים הכי מעניינים, מוכשרים, חכמים, מצחיקים ומגניבים שהכרתי בחיי עד אז.
שילוב עוצמתי של התפתחות אישית והשראה הדדית, בהדרכה בנושא שהכי עניין אותי בעולם - סיפורי חיים של אנשים, והאישיות שלהם
שנגלית לנו בקסם הפשוט והמורכב של שיחה.
לימדנו את החניכות איך לתקשר, איך להקשיב לסיפור ולהבין את מה שבין המילים, את מה שלא נאמר, את מה שנאמר בגוף, איך לשאול ולהתעניין באמת, וגם - איך לאסוף את החוויה ולסכם בכתב את העיקר.
פגישה נוספת עם מנהיגות היתה כשחבר הזמין
סדרת הדפסים של 9 מנהיגים שהוא אוהב,
ופתאום הכרתי לעומק בזה שיש אנשים כאלה.
אחרי כמה שנים הוא עבר דירה והחזיר לי חלק מההדפסים, וברגע של השראה ציירתי עליהם בצבעי שמן -
פרשנות חסרת אג׳נדה שפשוט נהנית מהצורה והצבע, ללא קשר לסיפור.
מאז עברו הרבה מאד שנים ששכחתי מכל העניין. ירדתי למחתרת כאמא צעירה לתינוקות, במסע טרנספורמטיבי של מנהיגות עצמית, התמודדות עם כל מה שבתוכי, בבועה שנמשכה כמה שנים.
היציאה הסופית מהבועה היתה בתהליך של הוצאת ״ספר הלב״ לאור. ממעמקים, כלפי כל לבבות הילדות והנערות, דרך הנהגת פרוייקט מימון המונים ובתמיכתם של מאות אנשים שהתגייסו ולקחו חלק, שהחזון דיבר גם אליהם, ספר שמעודד ילדות ונערות ליצור קשר משמעותי עם האדם החשוב ביותר בחייהן - עם עצמן - וכך לפגוש את העולם.
ממנהיגות עצמית למנהיגות חיצונית.
יש לי חלום, לחבר מנהיגים ומנהיגות, מנהלים ומנהלות, מובילים ומובילות - עם נוער. תכניות של למידה משותפת והעצמה, תקשורת יצירתית וחיזוק כוחותינו
הפנימיים בהתמודדות עם כל אתגר חיצוני.
בינתיים בן גוריון יושב לידי, מספר שלפעמים אנשים חושבים שנפלת על הראש, ולא רואים שבעצם אתה עומד על הראש.
הוא אומר שהדרך נראית לפעמים ארוכה, אבל אם מאמינים ועושים - הכל אפשרי.
מבחינתי מנהיגות היא קודם כל בינינו לבין עצמינו -
וזה מה שאני מעודדת בקרב כל מי שאני פוגשת
בפגישות יעוץ וליווי להורדת חלומות למעשים,
בקורסים של תקשורת יצירתית עם קהל בפייסבוק,
ועזרה ליוצרי פרוייקטים של מימון המונים.
בהרצאות ובסדנאות גיבוש יצירתי, פיתוח מנהלים וציור שיתופי.
איך פוגשים אותי ליעוץ/סדנה/הרצאה?
שולחים הודעה כאן במייל או בוואטסאפ 0545372737