הקול היצירתי דופק בדלת - תפתחו לו או לא?
מתחת לכל העיסוקים וה"צריכים", בזמן האחרון מרגישה שאני נוגעת בלב לבו של דבר חשוב. משהו שזורם מתחת לפני השטח, כוח המניע אותנו או עוצר אותנו ומשפיע על כל תחומי החיים. בו המפתחות להבנה לקשר אמיתי עם העולם ועם עצמנו - בין חלקינו ובין הזהויות השונות בתוכנו. אני מדברת על הקול של ה"אמן" שיש בנו. מצד אחד קל לנו להתעלם מה"אמן" הזה שבנו, כי יש מיליון דברים אחרים ש"צריך" לעשות. מצד שני, לפעמים זה בלתי אפשרי לא לשמוע אותו - הוא יבוא בכל דרך אפשרית כדי לקרוא לנו לחזור הביתה. יכולים להופיע סימנים של הגוף, שמבקשים עצירה. תמרורים בחיים, בפרטים קטנים שנשים לב אליהם, ביצירות אחרות שיושיטו אלינו יד ויזמינו אותנו פנימה אל עצמינו, כדי שנשאל איפה הבאר שלנו.
ציור: "Fire Flowers Cat" שמן על בד, 50/70 סמ. כדי לתת לציור הזה להיווצר הייתי צריכה באופן פעיל לתת ל"אמן" שבי להתבטא, אחרי הרבה זמן שניסיתי להתנגד לו ולצייר את הציור כמו שאני חושבת שהוא צריך להיות. הסכמתי להקשיב, וה"אמן" התחיל לעבוד.
איך נדע להקשיב ולא לברוח?
איך נסכים להיפתח למרות הקול הביקורתי המשתק שאומר שהכל סתם? הקול שיאמר שאמנות זה לאמנים בלבד, ולא סתם לאמנים - רק לאמנים נחשבים/מפורסמים/מוערצים. לפעמים, כלומר בדרך כלל, הקול הזה באמת גובר ומחזיר אותנו לשגרת יומנו, למקום הבטוח. רק שהמקום הבטוח הוא לא תמיד טוב עבורנו, גם אם הוא באמת בטוח - בטוח שיקרה בו בדיוק את מה שקרה עד היום.
אם זה בסדר, ולא מייצר אצלנו תסכול - אולי אנחנו באמת במקום הנכון. אך אם יש תסיסה וה"אמן" חוזר שוב ושוב ודופק על דלתנו, אולי יש שם שאלות שמחכות לנו, אוצר שממתין להתגלות.
מתנות לחיים שלנו - כאלו שבשבילן באנו לפה.
סרטון עם טיפים לגבי מה לעשות עם הקול היצירתי כשהוא מגיע, ואיך להתחיל בקטן:
מדבר אליך?
מזמינה אותך להצטרף אלי לחקור, להעמיק ולקבל כלים מעשיים ליצירה ביומיום. בפגישה אישית/סקייפ בתיאום.
או
בסדנה ב - 5.5.17, יום שישי, אצלי באביאל: "לגדול להיות האמנים שאנחנו". לפרטים והרשמה, כאן.
דברו איתי
משהו מזה נשמע לכם מוכר? מהדהד? אנא כתבו לי. אשמח לשמוע שאלות או תובנות שלכם. מה נגע בכם, על מה עוד הייתם רוצים לשפוך אור, אילו נושאים? שתפו גם מהחוויות האישיות שלכם, שאלמד גם מכם. אפשר גם ממש פה בתגובות למטה.