top of page

אנחנו צריכים אחד את השני כדי לפרוח



אנחנו צריכים אחד את השני כדי לפרוח. (וכדי לשרוד)


זה לא נשמע כזה עוצמתי וסקסי, אבל זרמו איתי רגע. אם נסתכל מסביב נראה שכל מה שבנוי, כל המערכות סביבינו, כל דבר כמעט שאנחנו נוגעים בו - מישהו עמל למענו. האוכל שאנחנו אוכלים, הבית שבו אנחנו גרים, הכביש עליו אנחנו נוסעים, הטלפון או המחשב שעל המסך שלהם אפשר לקרוא את המילים האלו ממש ואפילו התמונה הזאת!


כל הברכה הזאת היא עשיה. הגשמה. דברים שנוצרו ונבנו ונרקמו. העולם הגשמי שבו קורים דברים ברמה הפיזית ביותר. הבוץ, הסלע, הנחל, החשמל וכל השאר.


קיבלנו מלא!!!


(תרגיל מגניב זה להסתכל מסביב ולמשך דקה לראות את כל מה שיש שכרגע תומך בנו - כולל אוויר, קירות, אדמה, בגדים, העור, הדם ושאר מה שמרכיב אותנו וכו)


יש גם את הצד השני, של מה שאנחנו נותנים. לצערי הרבה פעמים כמו שאנחנו מרגישים שאין לנו ושחסר לנו, אנחנו מרגישים גם חוסר ערך, ושבעצם אנחנו סתם פה ואף אחד לא צריך אותנו. שני צדדים של אותו המטבע.


שימו לב -


כשעולות בנו המחשבות הבאות בנוגע לערך שלנו:

״בשביל מה צריך אותי פה בכלל?״

״יש מלא שעושים דברים דומים, איזה הסיכוי יש לי?״,

ועוד...


מציעה לזכור שמישהו צריך בדיוק את מה שיש לנו, אולי אפילו משהו שעבורנו נראה ממש מובן מאליו ושולי, ולמעשה אנחנו מייצרים בלי להתאמץ בכלל (למשל... פחמן דו חמצני).

ברמה המעשית בין בני אדם, בכך שאנחנו מהססים ועוצרים את עצמנו מלהנגיש את מה שיש לנו לתת, שעבורו גם נרצה לקבל תמורה - אנחנו עוצרים חלק מהחיים. את החלק שבו אנחנו עוזרים אחד לשני לפרוח. או פשוט לשרוד.


ומה עם הקושי בדרך? מה עם כל ההתנגדות? מה עם התחושה המעיקה של לא להצליח להעביר את המסר שלנו נכון? להרגיש יותר מדי... פחות מדי... מה עם כל זה?


10 קילו חמלה, והפניית תשומת הלב לכך שהדרך קיימת גם אם אנחנו עוד לא רואים אותה.

לקח לי הרבה שנים לזקק את הדרך שבה מה שאני הכי רוצה לתת מסתנכרן עם מה שהעולם הכי רוצה לקבל. זה היה שווה את זה. זה עונג גדול. win win situation.


אני יודעת שגם זה זמני והכל משתנה, אבל בינתיים רוצה לעצור ולומר תודה על כל מה שהביא אותי עד לכאן. רגע של נחת והוקרה עמוקה לאנשים שנותנים בי אמון ובאים להיעזר בדרך שלהם להגשמה/מיקוד/אמונה והלב שלי מתרחב עוד מכל העשיה שלהם.


הלקוחות שלי. אלו אנשים אמיצים ומוכשרים שבאים לקבל תמיכה במסע שלהם והופכים לחברים קרובים. אוהבת אתכם ברמות על, אתם אוצרות האמת שבדרך. גם הלקוחות של הארגונים הגדולים, שנועזים מספיק כדי להביא משהו יוצא דופן כמו ציור שיתופי.


גם האמון שלי בחיים גדל. מודה על זה למורים ולתלמידים בדרך. מודה השנה ספציפית על כמה סמינרים וקורסים שבהם למדתי (טוני רובינס, סמינר עם ברוס ליון וקורס שמאניזם עם תומר פיין), ליועצים ולתומכים בדרך, ולאנשים הטובים שהמליצו לי עליהם.


תודה גם לכם שקוראים עכשיו.


מחכה לפגוש אתכם גם בעולם הגשמי הפיזי ממש :)


3 אפשרויות קרובות להיפגש:




3) להתלוות אלי למשלחת של טוני רובינס בקבוצה קטנה שעוברת איתי הכנה לפני ואינטגרציה אחרי. לפרטים על הסמינר עצמו (אפשר גם פשוט להצטרף אליו מבלי הקבוצה שלי)



8 views0 comments
bottom of page